פסק-דין בתיק ת"א 415-04

בפני תביעת התובע בגין חוב נטען בסך של 452,530 ש"ח (נכון ליום 18.12.03) שנותר בחשבון הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") אצל התובעת, ואשר נתבעים 2-4 ערבו לו בחלקו בהתאם לכתב ערבות מיום 23.8.98. התביעה כנגד נתבע מס' 2 (להלן: "גמיל") הועמדה על מלוא סכום החוב בשל היותו בעל ענין בחברה, ואילו התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4 הועמדה על הסך של 328,559 ש"ח.

העובדות הרלבנטיות

1. ביום 5.5.94 נפתח עבור החברה חשבון מספר XXX אצל התובע (להלן: "החשבון").

2. להבטחת כיסוי התחיבויותיה כלפי התובע שעבדה החברה לטובת התובע את זכויותיה בשני רכבים:

הראשון רכב מסוג מרצדס בנץ משא מ.ר. 62-591-00 (להלן: "המשאית"), אשר שועבד ביום 18.9.94.

השני, רכב מסוג מחפרון קטרפילר, מס' רישום מע"צ 58-061-4, (להלן: "המחפרון") אשר שועבד ביום 27.1.95.

3. משלא עמדה החברה בהתחיבויותיה כלפי התובע פתח הלה בהליכים למימוש המשכון על כלי הרכב במסגרת תיקי הוצל"פ אשר נפתחו במהלך שנת 1997, ועו"ד תמר ברלינר מונתה ככונסת נכסים על הרכבים.

4. ביום 28.7.97 נחתם הסכם בין התובע לבין החברה, כאשר נתבעים 3 ו-4 ערבים להתחיבויותיה של החברה בהסכם זה (להלן: ההסכם הראשון").

בהסכם זה אישרה החברה כי חובותיה כלפי התובע עומדים, נכון ליום חתימת ההסכם, על הסך של 504,214 ש"ח והחברה התחייבה לפרוע חוב זה בתשלומים כפי שנקבע בסעיף 2 להסכם הראשון.

בין היתר התחייבה החברה, בסעיף 10.1.1 להסכם הראשון, להעביר לתובע כספים אשר ייפסקו לה בתביעה שהיא ניהלה כנגד חברת ביטוח "סהר", מבטחת המשאית (להלן: "המבטחת"), וזאת בגין נזקים שנגרמו למשאית המשועבדת.

5.   כנגד חתימת החברה והערבים על ההסכם הראשון, שיחרר התובע את כלי הרכב שנתפסו במסגרת תיקי ההוצל"פ לידי החברה, כאשר כלי רכב אלו נשארו משועבדים לטובת התובע.

6.   בהתאם להתחייבות החברה בהסכם הראשון, ולאחר שניתן פסק דין בתביעת החברה כנגד המבטחת העבירה המבטחת לתובע, ביום 10.8.98, סך של 202,942 ש"ח על חשבון חובה של החברה, זאת לאחר שניכתה סך של 17,085 ש"ח בגין השתתפות עצמית של החברה.

7.  לאחר העברת סכום הביטוח, משלא עמדה החברה בתנאי ההסכם הראשון, נחתם בין הבנק לחברה הסכם חדש וזאת ביום 23.8.98, כאשר בהסכם זה, בנוסף לנתבעים 3 ו-4 ערב גם נתבע מס' 2  להתחייבות החברה בו, וזאת עד לסך של 244,778 ש"ח (להלן: "ההסכם השני"). בהסכם השני אישרה החברה כי יתרת חובה נכון למועד חתימת ההסכם עומד על הסך של 279,123 ש"ח.

8. בהסכם השני התחייבה החברה להעביר לתובע את הסך של 17,085 ש"ח שנוכה מסכום תגמולי הביטוח שהועבר כאמור בסעיף 6 לעיל, וכן התחייבה לפרוע את החוב בהתאם לאמור בסעיף 2 להסכם השני.

9. אין מחלוקת כי החברה לא עמדה בהתחייבויותיה בהסכם השני. לטענת התובע הצטבר חובה של החברה (לאחר ניכוי תקבולים שהתקבלו ממנה על חשבון החוב) לסך של 452,530 ש"ח נכון ליום 18.12.03.

10. נסיון התובע לממש את המשכון הרובץ על כלי הרכב לא העלה דבר. בחודש 10/03 נודע לתובע כי המשאית נתפסה על ידי צד ג' כלשהו, אשר פרטיו לא ידועים לתובע ונטען כי נסיונותיו לאתר את המשאית לא העלו דבר. מעבר לאמירה זו לא הוצג על ידי התובע כל מידע אודות נסיונותיו לממש את המשכון על כלי הרכב ואציין כבר עתה כי העד מטעם התובע לא יכול היה למסור פרטים כלשהם אודות נסיונות המימוש אלא הפנה בענין זה לב"כ.

11. להשלמת התמונה העובדתית יצויין כי ג'מיל מכהן כמנהל בחברה כאשר במועד חתימת ההסכם השני הוא היה בעלים של שני שלישים ממניות החברה המוקצות.

נתבעת מס' 3 (להלן: "סנא") הינה בתו של ג'מיל, ואילו נתבע מס' 4 (להלן: "עלי") הינו דודו של ג'מיל.

טענות הצדדים